האם אני חרדי?

האם אני חרדי?

א.     ללא קלישאות, כיום, אני לא מרגיש שאני משתייך אוטומטית לאף מגזר. לא נתתי את הקול שלי כ"חבר נאמן במפלגה" לאף אחד, בפירוש אני לא!

ב.     אני כן, למי שעונה על הגדרות של הדברים, שעליהם אני רוצה לבנות את החיים שלי.

ג.      יש לי מנהגים, הרגלים ומהלכים שחייתי איתם והם ממשיכים אוטומטית, או שהם "בסדר" מבחינתי (חולצה לבנה וכו', כובע לא תמיד, נוסח אשכנז בתפילה). אני מקווה שיותר ויותר דברים יצטרפו לחיים שלי בבחירה שלי.

ד.     יש הרבה נושאים בעיתיים בעולם החרדי, שהם שורשיים עבורי ומונעים את ההזדהות המוחלטת שלי איתם: חוסר פתיחות, כנות ושקיפות. שלילת כל בקורת. עדתיות, שנאת המגזרים האחרים, אנ"שיות מוקצנת, עדריות, התכחשות לישראליות ואי נשיאה בעול עם תושבי המדינה האחרים, הקשורים בהסתגרות מוקצנת.

ה.     כמובן, שיש שם המון טוב – הרבה חסד פשוט, חוכמה, תורה, יחסי שכנות ובסך הכל אנשים טובים מאוד ונורמאליים וכמובן עולם כסום ונפלא של תלמידי חכמים, שחלקם הכרתי (וגם כלפיהם הרגשתי שאני לא יכול לחקות אותם). אני ער לכך שגם אצל אחרים ישנם חסרונות, חלקם גדולים יותר ואף אצלנו בעלי התשובה ישנם דברים שחלקם חמורים מאוד. כל זה אינו רלוונטי, שכן המבחן איננו מי הכי טוב, אלא היכן הוא המקום היותר מתאים

ו.      בצורה ברורה - בשלב זה, אני לא מחפש רכבת מוכרת אחרת, לא דת"ל, לא חסידים ולא צ'רקסים, אני די מחפש את עצמי באמת ומחפש עקרונות ומהלכים כלליים  שחלקם גם משותפים לרוב בעלי התשובה ושיש לי בהם זרימה טבעית, שאני מרגיש שם בבית ויכול להתפתח בעבודת ה' שלי באמת.

ז.      בחינוך הילדים, אני שונא את שטיפת המוח החרדית מגיל אפס (בנות – צניעות, בנים - תורה, אברכים או רבי וקדושה וכו'), שהייתי חלק ממנה, שמתנקמת בחלק גדול מהילדים כשהם גדלים, עד שהם לא יכולים לשמוע על הדברים הללו. ובעיקר חסר לי החינוך לערכיות ולחיבור לה' ולא רק לתפקוד, להשתייכות חברתית ובעיקר לציות.

ח.     האם בסופו של דבר נושרים יותר פה או פה, זה לא רלוונטי, הבן-אדם צריך לחנך לפי מה שהוא מסוגל ולפי מה שהוא אמיתי אצלו וה' יעשה את השאר. בכל אופן, ראינו אצל בעלי התשובה הוותיקים, שנטמעו ועשו הכל לפי ה"ספרים" החרדיים, כי זו לא הייתה ערובה להצלחה.

ט.     מי שמרגיש כי דרכו היא דווקא לחנך בתוך המגזר החרדי, תוך ציות לכל החוקים והקודים וזאת לאחר שהתבונן בכל הקושיות השונות שהצגנו, בעצמו ובמשפחתו, יעשה כראות ליבו וה' יעזרהו.

י.      יש אנשים שקשה להם ללכת על דבר בלי שהם ישכנעו את עצמם, שמה שהם עושים, קונים, חושבים ומדברים הוא הכי טוב בעולם. עד לרגע שמתברר אחרת ואז הדבר הבא הוא הכי הכי וכו'. יש בזה מעלה ויש בזה חסרון וכששם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם והתנהגותם שונות. וה' נתן לנו את עצמנו כדי שנלך עם הכוחות הבסיסיים שלנו, נשפץ אותם ונפעל. עדיף הורה ככה ככה ואמיתי מהורה חקיין, שאין בו שום דבר אמיתי.    

יא.   פרקטית, צריכים להתבונן בכל הדברים הללו, לעשות מאזן אמיתי, ולנסות להגיע לדרך שאם הייתי כל יכול הייתי בוחר בה. לאחר מכן, לחזור למציאות ולבחון מה אני יכול ליישם מהחלום שלי.

יב.   דנו במפגש המשותף על אופציה לשלוח את הילדים למוסד שאינו חרדי אוטנטי, אלא מוסד שיש בו הרבה ילדים של בעלי תשובה, חלקם מתחילים. מישהו זעם וקרא לכך לרדת ל"אשפתות". בוא נהיה כנים, האמירה "אשפתות" היא אחרי שמציבים את החינוך החרדי כטופ ומיד מרגישים כך כלפי כל מוסד שהוא לא בסטנדרטים החרדים, וזאת אפילו שלא מכירים אותו. דברנו על המוסד ההוא, כרעיון מהפכני של בדיקה ללא פחדים, כשהכל יכול לעלות לדיון. ובאמת לאחר שקבלנו חוות דעת ממי שהוא מכיר היטב את המוסד, הדבר ירד מהפרק. וזה בסדר גמור.

יג.    להעיר, כי חלק גדול מהמשפחות המכובדות בציבור החרדי מרגישות ככה (כל עוד לא מכירים אישית) כלפי בעלי תשובה ("אשפתות"), כפי שאמר לי רב חשוב כי אברכים ספרדיים טובים מתכוננים להקים גן, "ממש רק אברכים, ללא בעלי תשובה". זה היה בבחינת מעלה לגן ההוא. כמובן, שאמירה אוטומטית כזאת קשה לי ביותר ואני לא יכול להשתייך אליה.

יד.    בנוגע לפתיחת מוסד חינוכי עבור בעלי תשובה (כולל ילדי בעלי תשובה מתחילים), בודאי שצריך הרבה אומץ וכוח לצאת מהמבט שמרוכז כולו בילד הפרטי שלך ולהסתכל גם על הכלל, על השליחות שלנו לטובת שאר בעלי התשובה. זה שיקול דעת גדול למצוא איזון בין טובת ילדך נטו לטובת הציבור.

טו.   שמעתי כי הרב וולבה הקים ישיבה בבאר יעקב והילדים שלו למדו עם ילדים "פושטקים" שהרביצו להם. הוא בא לחזון איש ורצה לעזוב והחזון איש לא נתן לו. 

תולעים, - הלכה למעשה

תולעים: מה לבדוק וכיצד - י״ג בשבט ה׳תשע״ז (9 בפברואר 2017) צוות אתר הר ברכה

המחלוקת בדין שרצים זעירים

סוגיית התולעים בירקות, בפירות ובשאר המאכלים היא אחת הקשות והמורכבות בתחום הכשרות. נצטווינו בתורה: "אל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ השורץ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" (ויקרא יא, מג). השאלה מה דין ירקות, עלים ופירות שפעמים רבות מצויים עליהם או בתוכם חרקים זעירים שקשה מאוד לראותם. ברור שאין איסור בשרצים זעירים שעין אדם אינה יכולה לראותם, שכן התורה ציוותה את האדם להיזהר משרצים לפי יכולת ראייתו הטבעית. השאלה מה דין שרצים זעירים שאורכם כחצי מילימטר עד שני מילימטר, שעל משטח בצבע מנוגד לצבעם אדם רגיל יכול לראותם, ועל העלים ובפירות רוב האנשים אינם רואים אותם בלא מאמץ גדול, מפני שצבעם דומה לצבע העלים, מפני שהם מתחבאים בין פרחי הכרובית וגרגירי התירס או שהם נדמים כגרגר קמח או חול זעיר (אקרין), ורק בעת שהם זוחלים אדם רגיל מבין שהם שרצים.

יש סוברים שהואיל ובתנאים מסוימים מומחים יכולים לראות את השרצים הללו – כל ירק או פרי שרוב הסיכויים שיש בו חרקים זעירים אסור באכילה בלא שיוציאו ממנו את כל החרקים. וכאשר במיעוט מצוי של המקרים מוצאים בו חרקים זעירים, חובה לטרוח להוציאם, ובדיעבד אם טעו ולא עשו זאת המאכל כשר.

מנגד, יש סוברים שאמנם כאשר רואים חרק זעיר כזה אסור לאוכלו, אבל כשהוא נמצא על מאכל ואדם רגיל אינו יכול לראותו בלא טורח גדול או אמצעי עזר – הרי הוא טפל ובטל למאכל, ואין איסור לאכול את הירק או הפרי שרוב הסיכויים שהוא נמצא בו.

התקווה להכריע בספק

במשך שנים קיוויתי שכאשר אחזור להתעמק בסוגיה זו, אעיין בדברי הגמרא, הראשונים והאחרונים ואזכה להגיע למסקנה ברורה כמי ההלכה. כבר חודשיים שאני עוסק בסוגיה, ואחר העיון הגעתי למסקנה שאי אפשר להכריע משום שלשני הצדדים יש מקום בהלכה.

שיטת ההלכה ושיטת המהדרין

אמנם על פי כללי ההלכה המקובלים הלכה כדעת המקילים, מפני שמדובר בספק בדברי חכמים; שכן האדם אינו מעוניין לאכול את השרץ, והוא נאלץ לאוכלו עם המאכל בניגוד לרצונו. בנוסף לכך, לדעת רוב הפוסקים חרק זעיר בטל בשישים מהתורה, ורק חכמים החמירו בברייה שאינה בטלה אפילו באלף. ויש אומרים שכל מה שהחמירו הוא בשרץ שיש לו חשיבות מסוימת, אבל אם הוא זעיר ומגעיל, גם מדברי חכמים הוא בטל בשישים. בנוסף לכך יש גם ספק אם יש שם בכלל חרק זעיר.

מנגד, גם לשיטת המחמירים יש טענה חזקה, שהואיל ובתנאים מסוימים כל אדם יכול לראות את החרקים הזעירים, ובטורח רב, אפילו אם יארך כמה שעות, ניתן למצוא את החרק ולהוציאו, אין הוא נחשב מעורב ואינו בטל אפילו באלף.

לפיכך ההלכה כשיטת המקילים, ומנהג מהדרין להחמיר.

שיטת המהדרין התבארה בהרחבה בספרי הרב משה ויא והרב שניאור זלמן רווח, אמנם מה שטענו שכך היא ההלכה המחייבת את כל ישראל אינו נכון (עיין אג"מ יו"ד ד, ב; הרב כסאר ב'החיים והשלום' יו"ד טז; מנחת שלמה ב, סא; שיח נחום מה; שמע שלמה ח"ז יו"ד ד; הרב ביגל ב'אכול בשמחה' עמ' 196; הרב ויטמן אמונת עיתך 37; ספר 'לכם יהיה לאוכלה' לרב איתם הנקין הי"ד).

להחמיר במפעלים ובמטבחים גדולים

חשוב לציין שבמפעלים ובמטבחים גדולים לעתים יש צורך להחמיר כשיטת המהדרין יותר מאשר בבית פרטי. ראשית, מפני שפרצה במטבח גדול עלולה להכשיל מאות ואלפים. שנית, הפיתוי לעבור במטבח גדול על ההלכה גדול יותר, הן מצד בעל העסק שיכול להרוויח מכך ממון רב, והן מצד העובדים שרוצים להיפטר מביצוע הבדיקות והניקויים הנדרשים.

לפיכך פעמים רבות שבמערכות גדולות מוכרחים לקבוע גדרים מחמירים כשיטת המהדרין, וזאת כדי להגיע לכשרות הנדרשת לפי ההלכה, ולעתים מרוויחים בתוך כך שהם עולים לרמת כשרות של מהדרין.

הכשרת ירקות עלים לתיבול

בירקות עלים לתיבול, כדוגמת פטרוזיליה, שמיר וכוסברה, יש בעיה: חרקים זעירים, כדוגמת תריפס וכנימות עלה, נמשכים אליהם במשך גידולם בשדה, וגם שטיפה במים אינה מסירה את כולם, מפני שברגליהם ישנו חומר דביק שעלול לסייע לחלק מהחרקים להישאר דבוקים לעלה למרות השטיפה במים. אמנם זרם חזק וממוקד מן הסתם יסירם, אבל קשה לכוון את המים לכל פינה וזווית שבעלים.

בעבר נהגו להשרות את העלים במים עם מלח וחומץ ואחר כך לשטוף אותם; אולם מכיוון שהמלח והחומץ אינם ממיסים לגמרי את הדבק לא כל החרקים ירדו בשטיפה, והמהדרין הצריכו לבדוק היטב כל עלה ועלה של חסה אל מול השמש.

השריה במים עם סבון לפני השטיפה

כאשר החלו להשרות את העלים במים עם סבון כדוגמת סבון כלים, התברר שהחומר שבסבון (דטרגנט) יעיל בהרבה מחומץ או מלח, וכשם שהוא ממוסס שומנים כך הוא ממוסס את הדבק שברגלי החרקים, ואחרי שטיפה טובה הם יורדים לגמרי. לפיכך, כיום על פי ההלכה צריך להכשיר את ירקות העלים על ידי שרייתם במים עם סבון למשך כשלוש דקות, ואחר כך לשוטפם היטב. אמנם בעבר רבים, וביניהם תלמידי חכמים, הסתפקו בשטיפה במים בלבד, וכאשר החשש גבר השרו לפני כן את הירקות במים עם מלח או חומץ. אולם כיום צריך להשרות במים עם סבון, משום ששיטת ההלכה מבוססת בעיקר על הקושי להוציא את השרצים הקטנים, וכאשר אפשר בלא קושי רב להוציא את כל החרקים, על ידי שרייה במים עם סבון, כך צריך לעשות.

האם סבון בריא

אמנם יש אומרים שהסבון אינו בריא כל כך, אולם עדיין גם מבחינה בריאותית עדיף להשרות את ירקות העלים במים עם סבון, מפני שכשם שהחרקים אינם יורדים בלא סבון גם הריסוס אינו יורד, והריסוס הרבה יותר מזיק מהסבון. נמצא שהשריית הירקות במים עם סבון ושטיפתם מועילה הן להסרת החרקים והן להסרת שיירי הריסוס. כדי להיפטר משאריות הסבון והחרקים, יש לשטוף את העלים היטב.

בשנים האחרונות החלו לייצר חומרים יעילים כסבון להסרת החרקים והריסוס, שאין בהם שום חשש בריאותי, כדוגמת 'סטרילי טבע', ומומלץ להשתמש בהם.

למנהג המהדרין, צריך בנוסף לכך לבדוק היטב את הירקות אל מול האור. אפשרות אחרת היא להשתמש בירקות שגודלו בחממות בשיטת גוש קטיף, או במקומות אחרים שנבדק והתברר שאין בירקות חרקים.

הכשרת חסה וכרוב

מפרקים את העלים ומשרים אותם במים עם סבון או 'סטרילי' במשך כשלוש דקות, כדי שהסבון ימיס את החומר הדביק שברגלי החרקים. אחר כך שוטפים את העלים היטב במים, ותוך שטיפת הסבון יישטפו גם החרקים. יש לשים לב שגם בעת השריית העלים במים עם הסבון, וגם בעת שטיפתם, המים יגיעו לכל הקפלים והסדקים שבעלים.

כאשר מתכוונים לחתוך את העלים לסלט, עדיף לחותכם תחילה לחתיכות הרצויות לסלט, ואחר כך להשרותם ולשוטפם, מפני שככל שהם חתוכים יותר, כך המים מגיעים יותר בקלות לכל המקומות שבהם.

מכיוון שלעתים יש בעלי החסה או הכרוב רימה של זבוב המנהרות, לכתחילה טוב להסתכל אל מול האור בכמה עלים כמדגם אם יש בהם מנהרות. אם נמצאו מנהרות, נכון לבדוק את כל העלים אל מול האור, ולהוציא את הרימה הקטנה שבסוף כל מנהרה. אמנם לפי כללי הכשרות אין חובה לבדוק מדגם של עלים אל מול האור, מפני שתופעה זו די נדירה, ובנוסף לכך יש סוברים שגם אם קיימת שם רימה אין בה איסור.

שיטת המהדרין בחסה וכרוב

מדקדקים לבדוק אחרי השטיפה כל עלה ועלה משני צדדיו אל מול האור, או משרים את העלים במים עם סבון ואחר כך משפשפים אותם עם ליפה וכיוצא בזה כדי להבטיח הסרת כל חרק זעיר, ובנוסף לכך מביטים בעלה אל מול האור כדי לבדוק אם יש בו מנהרן. מכיוון שהבדיקה או הניקוי קשים מאוד לביצוע, מנהג המהדרין להשתמש בירקות שגודלו בשיטת גוש קטיף או באזורים קרים, שהשגחה אמינה מעידה שהם בחזקת נקיים מחרקים. שוטפים את הירקות היטב, כי לעתים עדיין יש בהם זבובונים גדולים שיורדים בשטיפה. רצוי להשרותם במים עם סבון, כדי להסיר מהם את כל שאריות הריסוס. המשתמשים בירקות גוש קטיף וכיוצא בהם בלא שטיפה, מגיעים לרמה של כשרות רגילה ולא מהדרין.

כרובית, ברוקולי, תות ותירס

יש הסוברים שבכרובית, ברוקולי, תות שדה וקלחי תירס צריכים הכול להחמיר כשיטת המהדרין, מפני שיש בירקות אלו מקומות מסתור לחרקים הזעירים, וגם לאחר השריה ושטיפה יש חשש שיישארו בהם חרקים זעירים. אמנם על פי כללי ההלכה, גם ירקות אלו ניתן להכשיר כשאר ירקות עלים, על ידי השרייתם במים עם סבון למשך כשלוש דקות ולאחר מכן שטיפתם היטב במים. בתות שדה צריך להסיר לפני כן את הענף והעלה עם מעט מבשר התות.

המהדרין אוכלים ירקות אלו רק מגידולים שחזקתם שאין בהם חרקים. בכרובית וברוקולי אפשר לשיטת המהדרין להסיר את כל התפרחת (כארבעים אחוזים מהירק), ואת השאר להשרות ולשטוף היטב, ואף להתבונן ולראות שהם נקיים. בתירס, המהדרין נוהגים לחתוך את הגרגירים מהקלח, לשטוף אותם היטב, ובזה להבטיח שאין ביניהם חרקים.

למקורות והכתבה המלאה:
https://docs.google.com/document/d/1zYmGdmKcMvQvpzyFmePqZjs0_a4Fh7uHIn9Fc1CJens/edit?usp=sharing

קצת על קהילת נווה שלמה חיפה- מבט מבפנים.

בס"ד

שלום חברים,

אנחנו מכירים ממהלך שאפתני של "ידיד נפש" מלפני מספר שנים,

בניסיון להקים קהילת בעלי תשובה כפתרון נחוץ לבעלי תשובה.

קוראים לי גיא צבי לויפר, אני בוגר נפש יהודי סניף חיפה (טכניון).

בזמנו חיפשתי קהילה מתאימה לי להצטרף אליה. בדקתי וראיתי כמה קהילות בצפון הארץ ובמרכז.

באותה תקופה יצא לי לבקר בקהילת בעלי תשובה במעלות "שדה צופים" (קהילה חסידית בראשות 

הרב עודד ניצני) במפגש של ארגון נטיעות ושם פגשתי כמה חברי קהילת "נווה שלמה" של בעלי 

תשובה מחיפה משכונת הדר עליון ואת הרב יהודה גרינוולד.

זה היה לפני 4 שנים. אז החלטנו לעשות כמה שבתות לבדוק האם הקהילה מתאימה לנו, ובסופו 

של  דבר החלטנו להצטרף לקהילת "נווה שלמה".

רציתי לשתף אתכם בחוויה שלי, כי אני יודע מה זה להרגיש בצד השני, ללא גב, ללא חברים 

שמבינים אותך, ללא קהילה, ללא מקום שאתה יכול להיות בו אתה בקצב שלך,

ללא מקום שאתה יכול לחלוק את מה שאתה חווה - את הקשיים שלך ואת ההצלחות שלך.

אני מזמין אתכם להגיע לקהילת "נווה שלמה" ברשות הרב גרינוולד, לבקר ולהתרשם, שאפשר גם 

אחרת, באווירה משפחתית חמה ותומכת.

בקהילה שלנו אפשר להעלות לדיון כל נושא בצורה יהודית אמתית, ללא עניינים פוליטיים דתיים 

(אין טאבו), אצלנו אפשר לשמוע בשיעור דברי תורה ממגוון מקורות ביהדות (חסידי, ליטאי ועוד), 

כי הרבה דרכים למקום וניכרים דברי אמת.

אצלנו אתה אחראי על חייך, על חיי החברה שלך, על חיי התורה שלך, על חיי הקהילה שלך.

אצלנו כל אחד יכול ליזום ולתרום בתחום שהוא מוכשר לטובת הכלל. 

אצלנו בקהילה כולנו יחד מעצבים את עתיד הקהילה.

בנוסף לכך, בחיפה המחירים עדיין שפויים יחסית וישנם מרכזי תעסוקה רבים באזור.

נשמח לארח אתכם לשבת בקהילה בתיאום מראש.

אתם מוזמנים לפנות אליי (גיא צבי לויפר) לפרטים נוספים: 

0546099212

LOIFERGUY@GMAIL.COM

http://www.hidabroot.org/article/209536    - כתבה באתר הידברות על הקהילה

נ.ב

אם אתם מכירים בעלי תשובה שאתם חושבים שאולי זה מתאים להם נשמח אם תעבירו הלאה

מונולוג של בעל תשובה ותיק

מי אני?

1. אני הייתי רוצה להיות "מחובר" וקשור לה'. זוהי התכלית העקרונית שלי בחיים והייתי רוצה, שהיא תהיה גם המניע האמיתי והקובע שלי בחיים. פחות חשוב לי כעת לתפקד נכון.
2. הכל שפיט – בשביל להיות "מחובר", אני מוכן לחפש ולהתקשר לכל דבר, שיקדם אותי במצבי אני (דברי תורה, חברות, השקפות). אבל אני לא היסטרי למצוא כעת ועכשיו מקום ומיגזר קיים. לכן, אני לא קופץ על כל דבר וגם לא שם את כולי שם (אני לומד ר' נחמן ולא "ברסלבר", אני לומד "מכת מאליהו" ולא ליטאי, אני לומד הרב קוק ולא מיזרוחניק). יותר מקשיב, בוחן ובודק ופחות יודע בצורה מוחלטת.
3. אני חסר מסורת לטוב ולרע – לטוב: לא סוחב "תיקים" (יחסי עדות [ספרדים-אשכנזים] מגזרים [חסידים –ליטאים- דת"ל] מינים [נשים - גברים] ואג'נדות.

           אם לא יגידו "ויצמח פורקנא" או "שיזבא" - לא אכפת לי.  

           לרע: אין לי גב, אין לי מסורת להישען ולחנך, אני מחפש.

4. אני בחירי יותר – בחרתי כשחזרתי בתשובה, ואני מחפש ורוצה לבחור שוב את המתאים לי באמת ולא להיות כבול לדברים שלא מתאימים לי, שלא עושים לי טוב ולא בונים אותי.
5. אני זקוק לעולם שיש בו:

1. פתיחות – מחשבתית, לימודית, רגשית והתנהגותית.
2. הכלה - יכולת להכיל את הבודדים ש"סוטים", את המגזרים השונים – אותם ואת התורה שלהם.
3. מערכות יחסים אנושיות, כנות, פתוחות, עם הומור ואמיתיות. הן ביחסים האישיים והן בחיים הציבוריים. כשמשהו אומר משהו הוא באמת מתכוון לזה ואני לא צריך שלשה "אנשי מיגזר" מתורגמנים.
4. שקיפות – במיוחד בחיים הציבוריים. רוצה לדעת מה הרב המנהיג חושב באמת, לא דרך "כלי שלישי", לא דרך המשמשים, או הרבנים הזוטרים, אלא לקרוא או לשמוע מפיו מה הוא חושב על הדברים הרציניים בחיים שלנו. אני רוצה לשמוע מהרב שטיינמן מה הוא חושב על "לצאת לעבודה", עתיד הישיבות, מחלוקת בפונוביז' ולמען ה' המחלוקת עם הרב שמואל אויערבך ("עץ"), מהרב'ה מגור על שאלת הרלוונטיות של תקנות ה"בית ישראל" בימינו וכך הלאה. בשבילי זה מינימום הכרחי. הוא הדין לגבי הגדולים האחרים, בעלי המהלכים המנהיגים את הספרדיים, החסידיים והדת"ל וכו'.   
5. חוסר פחד מהסביבה ורצון לרצות את החברה, אשר גורמת לך לנהל חיים שאתה לא מזדהה איתם (כמו מי חשוב, השידוכים, ה"מוסכמות" האין סופיות).
6. לא להעמיד את החיים על חרדה, שמא הילדים יתקלקלו (עם מי שחקת היום, החיידר שאין שם משפחות...[כולל בעלי תשובה], העלמת כל דבר שעלול איך שהוא אולי לקלקל).  

6. אני חרדי ישראלי: חרדי- משתדל להיות "חרד לדבר ה'" - אכפת לי מהתורה ומהמצוות ומה' ית'. בו זמנית אני ישראלי – זו הארץ שלי ואכפת לי ממה שקורה כאן (מדינה, צבא) ומכל חלקי האוכלוסייה, שגרה פה ואני רוצה ומוכן לקחת אחריות ולתת את מה שאני יכול לתת, שהישוב (כולל המדינה) בא"י יהיה יותר טוב ואולי יותר קשוב ושייך לתורת ה'.
7. אני מעריץ תלמידי חכמים אמיתיים ומעריך אנשים עובדים ישרים ותמימים. שניהם מכובדים בעיני, שניהם מקיימים את רצון ה'. אני מתפלל, שילדי יהיו שייכים לאחד מהם וחשוב לי שכל אחד ימצא את מקומו המתאים לו. אני אהיה מאושר אם אחד הבנים שלי יזכה להיות תלמיד חכם אמיתי.
8. אני כמה לתורה, שלא רק תעסוק בבית המדרש, בחיים של הסתגרות, בשימת כבלים ומניעת ניסיונות מהאדם, אלא תעסוק בכל חלקי החיים, ותביא את דבר ה' לתוך החיים (מהיחס למכשירים האלקטרוניים השונים, העולם הפוסט-מודרני, גויים, ערבים, בעיות של סטיות חברתיות ואחרות ועד לגידול כלבים בדורנו, ילודה בדורנו והחרדות הנפשיות המתרבות במחננו).
9. חשובה לי יהדות שיש בה הדגשה לחינוך לאנושיות, ולא רק לקיום מצוות.
10. אני לא לחוץ כעת להשתייך למשהו, אני כמו פתק "לבן" בקלפי כלפי ה"מפלגות" השונות, למרות שאני לא "יצאתי לפנסיה" אלא הפוך, יותר בוחר בעבודת ה'. דווקא בוחר ולא מצליח, כי יתכן שמבחינת הצלחה מעשית, אני בירידה, אך עדיף לי "תפסת מועט תפסת" – להיות "תפוס".  
11. כל העקרונות הללו, הם לא רק ברירת מחדל שלי, בגלל העבר "המסכן" שלי, אלא הם עקרונות, שהייתי רוצה לחנך את ילדי מקטנותם. הייתי שמח, שהם יהיו שייכים להם.
12. איך מיישמים את הדברים פרקטית? כנראה לאט לאט, דבר ראשון מנסים לומר אמת על היכן אני עומד. לבדוק האם האמת הזאת באמת כל כך "מפחידה" כפי שהיא נראית בהתחלה ומאידך לבחון היטב, שלא תהיה כאן פזיזות מחריבה. ואחר כך, לבדוק אילו חלקים אני יכול ליישם כבר כעת בחיים שלי ועם משפחתי.
13. זה יותר מורכב, אבל חלק מהגדילה של האדם הוא, שהוא מתחיל להתעסק ולהרכיב "פאזלים" יותר מורכבים – מ-5 חתיכות ל-10 ואחר כך 50, 100 ואפילו 1,000. בטח יותר קשה, אבל מה לעשות? צריך להתבגר.ה להישאר עם פאזל של 5 חתיכות?

דברי הרב וולבה מתוך חומר לספר עליו‎

בס"ד

בעלי תשובה

מתוך הקלטה מבית המוסר:

היום אני עסוק בקירוב קרובים

אני מוכרח להגיד, אני מצטער שהיום אני לא יכול לעשות את זה, בגיל שלי קצת קשה לי אפילו לצאת מחוץ לירושלים, אני כל כך עסוק בקירוב קרובים, עד שאין לי אפשרות. אבל כשהייתי צעיר אחרי מלחמת יום הכיפורים עסקתי בזה נסעתי לקיבוצים, לצבא... תמיד הייתי מתפעל איך שהם בולעים את מה הדברים להם.

צימאון חילי התותחנים

אחרי מלחמת יום הכיפורים הצבא היה עוד במצרים ובאנו שם ואני הייתי צריך ללכת לאוגדה של תותחנים, היו שם שלשה צוותים של תותחנים. הגעתי לתותח הראשון, דיברתי, וזה שניהל הוא אמר שצריכים ללכת לתותח השני, קמתי, והם אמרו: "מה אתה הולך רוצים לשמוע יותר, למה אתה הולך?!" כך היה בתותח השני והשלישי. בחוג שלנו אני לא יודע אם שומעים ובולעים את הדברים כמו אלה.

לעסוק בקירוב - בלי תרוצים

אין שום תירוצים, כל אברך חייב לעסוק בקירוב רחוקים!

להפוך את כל היישוב באץ ישראל לבעלי תשובה

אם כל האברכים בארץ היו עוסקים בקירוב רחוקים היו אולי בזמן קצר הופכים את כל היישוב לבעלי תשובה, אז נוכל להיות בטוחים שמשיח קרוב לבא.

ישיבה לבעלי תשובה שלומדים רק גמ'

פעם מגיד שיעור מישיבה לבעלי תשובה, תלמיד שלי, הביא לי תלמיד אחד מהישיבה שלו והוא אומר לי שהוא לא יכול להמשיך ללמוד בישיבה, למה? אין לו כוח ללמוד שלשה סדרים ביום גמ' אם היו לומדים חומש, הלכות, השקפות, לשמוע משהו על עניין מה זה תורה ומצוות, כלום לא רק שלשה סדרים ביום גמ'. אמרתי למגיד שיעור שהביא אותו: לראש ישיבה שלכם אין לו שכל? כך מחנכים בעלי תשובה ללמוד שלשה סדרים ביום גמ' בלי שום דבר אחר?? זה רצח בשביל הבעלי תשובה! אותו מגיד שיעור אמר את זה לראש הישיבה והוא הבין את זה והזמין מישהו שיגיד להם שיחות וכל שיחה היה בשביל הם תחית המתים! אבל שיחה זה לא מספיק, צריך הדרכה לבעלי תשובה, עצות, וזה אין, וזה אנחנו חייבים לתקן עד כמה שאנחנו יכולים.

ריחוק החרדים מבעלי תשובה - והפתרון

אני יודע ממשפחה אחת של בעלי תשובה שגרה בשכונה שלנו, שאין משפחות חרדיות שמקרבים אותם ורוצים לדעת מהם. זה כאב להם נורא, הם היו זקוקים לקירוב - ואין קירוב. זה בכל המקומות שיש בעלי תשובה. הם סובלים מהריחוק שמרחקים אותם. זה תביעה נוראה על הציבור שלנו. הרי היה צריכים דווקא לחפש בעלי תשובה לקרב אותם, אם יש אפשרות להזמין אותם לשבת, יראו איך נראה שבת במשפחה שלנו, הם לא יודעים את זה, והם צריכים לראות את זה. זה מעורר לבעלי תשובה בעיות נוראות. זה צער גדול לשמוע את זה, עד כמה הם סובלים מזה.

אמרתי לאותה משפחה, שאין להם ברירה אחרת, הם צריכים לייסד קהילות לבעלי תשובה. כיון שאם הוא מתפלל בבית הכנסת אחר, אף אחד לא מסתכל עליו - הוא לא קיים. זה אסון לבעלי תשובה - היחס של העולם החרדי אליהם.

האם הסיבות מוצדקות לריחוק מבעלי תשובה?

יחשבו מה שיחשבו תמיד יש כל מיני סיבות. מפחדים אולי הילדים של בעלי תשובה יקלקלו את הילדים שלהם - כל מיני חשבונות כאלה. חשבונות האלה הם טריפות! אם ילדים של בעלי תשובה יכולים להזיק לילדים של החרדים - סימן שהחינוך של החרדים לא היה חינוך! במקום לקחת את הילדים ולספר להם: תראו הילדים האלה לא ידעו משבת וממצות עד עכשיו, וצריכים לקרב אותם. - שגם הילדים יקרבו אותם.

זה צער גדול לדבר על זה. אבל חשבתי שצריכים פעם בבית המוסר לגלות עניין זה, שזה בעיה גדולה בכלל ישראל. כל שנה מתרבים אלפי בעלי תשובה, וכל בעלי תשובה סובלים מריחוק של החדרים עליהם.

רוצים מזוזות בקיבוץ

אני מצטער שאינני מתעסק היום בקירוב רחוקים כיון שאני עסוק כל כך בקירוב קרובים. אבל כשעסקתי בזה ראיתי דברים נפלאים.

אמרתי הרצאות בקיבוץ. בקיבוץ אחד של מפ"ם ליד רמלה, אחרי הפעם השניה שהיינו שם, ישבנו באוטו כבר לנסוע לחזר בחזרה, דפקו על החלון, שאלנו: "מה אתם רוצים?" והם אמרו: "תעשו לנו טובה כשתבואו עוד פעם תביאו מזוזות". שאלנו: "כמה מזוזות אתם רוצים?" הם אמרו: "חמישים מזוזות!" - זאת אומרת שבבתים שם לא היו מזוזות. בפעם השלישית כשבאנו, הבאנו מזוזות, וצריכים גם לקבוע מזוזה בחדר אוכל של הקיבץ. אז הקבוצניק אמר לנו: "תקבעו פה מזוזה" אמרנו לו: "אתה תקבע את המזוזה"... הביאו לו את הכובע טמבל שלו, הביאו לו סידור ואמרו לו מה להגיד, והוא אמר ברכה וקבע את המזוזה.

הציבור שהכי מאזין

אני דיברתי פה בארץ כבר בכל החוגים, מהכי פרומים ועד המפיניקים, ומנסיון שלי, המאזינים הכי גדולים הם המפימניקים, הם בולעים את מה ששומעים.

מעשר מהזמן עבור קירוב רחוקים

רבי משה פינשטיין זצ"ל פסק שאדם צריך לתת מהזמן שלו מעשר עבור קירוב רחוקים. מעשר מהזמן של אברך זה בערך פעם אחת בשבוע.

מתוך חוברת "על החיוב לקרב רחוקים" – לב לאחים (הסיפור עם המזוזות מופיע גם כאן)

במלחמת ששת הימים התחילה תנועת התשובה. איננו יודעים איך זה התחיל, אבל עובדה היא כי מאות חיילים חזרו הביתה שהתחילו לקיים מצוות: בני קיבוצי מפ"מ ומפא"י ובנים מבתים חילוניים.

בשבת בתוך ששת ימים אלה לא נראתה מכונית על הכבישים. באיזה יום אחרי המלחמה עמדתי בתחנת האוטובוסים בבאר יעקב. ניגש אלי אחד התושבים ואמר לי: "אתה יודע, בשבת שעברה החלטתי לא לעשן בשבת!" מאיפה באה תופעה זאת, הן אצל חיילים בחזית והן אצל בעלי מכוניות וסתם אדם?

אולי החיילים ראו ניסים גלויים ממש בהצלחתם בניצוח האויב ובהצלתם ממות. אבל למה לא נסעו מכוניות בשבת? אינני יכול להבין אחרת: זה היה רוח ממרום.

במלחמת יום כיפור הדבר חזר על עצמו: שוב חיילים חזרו מהחזית והתחילו לקיים מצוות. קבוצת אברכים ביקרה במחנה צבא בגושן במצרים בחודש כסלו, ראו שבונים שם משהו בתוך המחנה ואמרו להם: בונים פה מנורת חנוכה גדולה. מפקד המחנה חזר בתשובה במחנה והוא מצווה לבנות אותה.

באותם ימים ביקרו כמה אנשים בקיבוץ בסביבת רמלה ורב אחד הרצה שם כמה הרצאות. אחרי ההרצאה השניה כשישבו כבר במכונית לחזור הביתה דפקו אנשי הקיבוץ בדלת. הם ביקשו: כשתבאו בפעם הבאה, תביאו מזוזות. על השאלה כמה מזוזות רוצים, ענו: חמישים! זאת אומרת: בבתים שם לא היו מזוזות והתעוררו שהם צריכים לקבוע מזוזות בבתיהם.

להפוך את כל הישוב באה"ק לבעלי תשובה

מי יודע אם אנחנו היום יוצאים ידי חובתינו, בענין קידוש שם שמים בעולם, היום הוא זמן שהיינו יכולים להפוך את כל הישוב באה"ק לבעלי תשובה, לא נשאר לאלה שאין להם תורה - לא נשאר להם כלום, הם מחכים רק שיבואו ויפתחו להם את עולם התורה הנפלא הזה, אצלנו בירושלים יש כמה מאות אברכים שהולכים מבית לבית ושואלים מה יכולים לעזור להם, מה עם שמירת שבת, אולי הם צריכים תפילין, ומה עם הילדים אולי רוצים להעביר לבית ספר דתי, וכל אלה שעוסקים בקירוב רחוקים רואים הצלחה מיוחדת, אבל זה היום אלה רק מאות אברכים, אבל אם היו אלפי אברכים, היו הופכים את כל ירושלים לבעלי תשובה, וזה לא רק בירושלים אלא זה בכל הארץ.

(שירת שמואל עמ' כג, הספדים שמואל יעקב ראז)

ה"בוקר טוב" שהחזיר בתשובה

זה פלא עד כמה יכולים לקרב בני אדם. אני שאלתי פעם בעל תשובה, איך נהיה בעל תשובה? אז הוא אמר לי, שהוא יליד חיפה ושהיה גר שם בשכונה לגמרי חילונית ושמה היה רק יהודי אחד שומר מצוות, וכשהוא היה הולך בבוקר לבי"ס היה פוגש שם את היהודי שנטל תפילין וחוזר מהביהכ"נ והיה אומר לו כל בוקר היהודי בשמחה כזו "בוקר טוב".

התחיל לחשוב איך זה שם בשיכון, לא מכירים אחד את השני אפילו שכנים כשגרים דלת ליד דלת לא אומרים שלום אחד לשני ולא מכירים זה את זה כלל, ואיך זה שדוקא היהודי הדתי הזה אומר לו כל בוקר "בוקר טוב" דוקא הוא, משמע מזה שיש משהו בתורה, וזה מה שהחזיר אותו בתשובה.

יכולים אנחנו לשער עד כמה אלו הרחוקים מחכים לנו, עד כמה שיכולים להעיר את הניצוץ הקדושה שבכל יהודי שמתגלגל לשם לדברים אחרים.

(שירת שמואל עמ' כג, הספדים שמואל יעקב ראז)

תעלת סואץ

עדים אנו כיום לתנועה של חזרה בתשובה. מכל החוגים שבים אנשים אל חיק היהדות אחר שעברו את דרכם. תנופה בעלת משמעות, קבלה תנועה זו בעקבות מלחמת יום-הכיפורים, כאשר תחושת אמונה וזיקה למצוות אחזה בקרב לוחמים רבים.

דוגמא אחת, מני רבות: בגזרת סואץ הופענו לביקור ולשיחה. מפקד המחנה כיבדנו אישית. מספר אחד מאנשי הצוות כי מפקד זה לא ידע מאומה מנושאי הדת עד לימי המלחמה, ועתה הוא מתפלל 3 פעמים ביום! ומעשה בקצין מצטיין שלפתע תשקה נפשו בתורה ומאז הוא מקדיש את עיקר זמנו ללמוד תורה. תגובת מפקדו היתה מפתיעה: גם אני חושב שצריך לחזור בתשובה, רק אינני יודע כיצד לעשות זאת כיון שניצבים בפני כמה מעצורים. מה תאמר אשתי? כיצד יגיבו השכנים והחברה כולה?

("בנתיבות שבים" שיחה "נוכח פני החילוניות" עמ' 115 נרשם מפי אחד השומעים)

לחולל מהפיכה בכל ארץ ישראל

אבני שלמה (עמוד ס"ט): קירוב רחוקים עמד בראש מעייניו של המשגיח ז"ל. השאיר עלינו רושם כביר כאשר בערב יו"כ אחרי כל ימי אלול ועשי"ת שהביאונו לשיא הרוממות של יו"כ - דיבר על ההחזרה בתשובה! וערך אז חשבון שיש כמאה אנשים העוסקים בהחזרה בתשובה ויש כעשרת אלפים בעלי תשובה - אם היו אלף אנשים שמחזירים בתשובה, היו יכולים לחולל מהפכה בכל ארץ ישראל!

והיה נוהג לומר שההשגחה העליונה לא מוותרת על אף יהודי ולא תנוח ולא תשקוט עד שהיהודי האחרון יחזור בתשובה!

רצה לפתוח ישיבה לבעלי תשובה

אבני שלמה (עמ' ע'): בימי ה'שבעה' שמענו מהגאון רבי ברוך הורוויץ שליט"א ראש ישיבת דבר ירושלים - הישיבה הראשונה לבעלי תשובה בארה"ק, שכאשר בא לספר למשגיח ז"ל על תכניתו לפתוח ישיבה לבעלי תשובה, אמר לו המשגיח שכבר יש לו עמותה רשומה וכסף שאסף למטרה זו והעביר לו את העמותה ואת הכסף. [שתכנן בעצמו לפתוח ישיבה לבעלי תשובה!]

צריך להיות "בר דעת" כדי לקרב

אבני שלמה (עמ' ע'): כדי לקרב רחוקים צריך להיות "בר דעת". כל אחד רוצה לראות איך פלוני מקיים את כל התורה כולה כבר ביום הראשון, אבל צריך לתת "קליינע לעפלאך" [כפיות קטנות] של אידישקייט, כדי שיוכלו לעמוד בזה, ולזה צריך להיות "בר דעת".

אבני שלמה (עמ' ע'): סיפר כיצד כשהגיע למיר החליט בחור א' "לקרב" אותו ולשם כך יצא עימו לטייל. כשחזר מהטיול השני אמר המשגיח לעצמו: "עוד טיול אחד כזה ואני נהיה אפיקורס"...!

לקרב עם גשמיות דווקא

אבני שלמה (עמ' ע'): כשהתחיל הגל הראשון של עליה מרוסיה, הוקמה ה"ועדה לקליטה רוחנית". אמר המשגיח ז"ל שבמקום להביא לעולים החדשים טלית ותפילין, שיביאו להם דירות ועבודה, והם לבד כבר יבואו לבקש טלית ותפילין. וסיפר שכאשר הכניס גיסו [נדמה לי הרב קריסווירטה זצ"ל] לביתו פליטות שואה, בא לרב מבריסק ושאלו כיצד לקרבן לתורה ומצוות, היות ונשכח מהם בשנות הזעם כל מה שקבלו בבית הוריהן. ענה לו הרב מבריסק: "לא צריך לדבר איתן כלום - רק לקנות להן בגדים וממתקים, והן כבר תתקרבנה מעצמן לאידישקייט"!