בס"ד
בעלי תשובה
מתוך הקלטה מבית המוסר:
היום אני עסוק בקירוב קרובים
אני מוכרח להגיד, אני מצטער שהיום אני לא יכול לעשות את זה, בגיל שלי קצת קשה לי אפילו לצאת מחוץ לירושלים, אני כל כך עסוק בקירוב קרובים, עד שאין לי אפשרות. אבל כשהייתי צעיר אחרי מלחמת יום הכיפורים עסקתי בזה נסעתי לקיבוצים, לצבא... תמיד הייתי מתפעל איך שהם בולעים את מה הדברים להם.
צימאון חילי התותחנים
אחרי מלחמת יום הכיפורים הצבא היה עוד במצרים ובאנו שם ואני הייתי צריך ללכת לאוגדה של תותחנים, היו שם שלשה צוותים של תותחנים. הגעתי לתותח הראשון, דיברתי, וזה שניהל הוא אמר שצריכים ללכת לתותח השני, קמתי, והם אמרו: "מה אתה הולך רוצים לשמוע יותר, למה אתה הולך?!" כך היה בתותח השני והשלישי. בחוג שלנו אני לא יודע אם שומעים ובולעים את הדברים כמו אלה.
לעסוק בקירוב - בלי תרוצים
אין שום תירוצים, כל אברך חייב לעסוק בקירוב רחוקים!
להפוך את כל היישוב באץ ישראל לבעלי תשובה
אם כל האברכים בארץ היו עוסקים בקירוב רחוקים היו אולי בזמן קצר הופכים את כל היישוב לבעלי תשובה, אז נוכל להיות בטוחים שמשיח קרוב לבא.
ישיבה לבעלי תשובה שלומדים רק גמ'
פעם מגיד שיעור מישיבה לבעלי תשובה, תלמיד שלי, הביא לי תלמיד אחד מהישיבה שלו והוא אומר לי שהוא לא יכול להמשיך ללמוד בישיבה, למה? אין לו כוח ללמוד שלשה סדרים ביום גמ' אם היו לומדים חומש, הלכות, השקפות, לשמוע משהו על עניין מה זה תורה ומצוות, כלום לא רק שלשה סדרים ביום גמ'. אמרתי למגיד שיעור שהביא אותו: לראש ישיבה שלכם אין לו שכל? כך מחנכים בעלי תשובה ללמוד שלשה סדרים ביום גמ' בלי שום דבר אחר?? זה רצח בשביל הבעלי תשובה! אותו מגיד שיעור אמר את זה לראש הישיבה והוא הבין את זה והזמין מישהו שיגיד להם שיחות וכל שיחה היה בשביל הם תחית המתים! אבל שיחה זה לא מספיק, צריך הדרכה לבעלי תשובה, עצות, וזה אין, וזה אנחנו חייבים לתקן עד כמה שאנחנו יכולים.
ריחוק החרדים מבעלי תשובה - והפתרון
אני יודע ממשפחה אחת של בעלי תשובה שגרה בשכונה שלנו, שאין משפחות חרדיות שמקרבים אותם ורוצים לדעת מהם. זה כאב להם נורא, הם היו זקוקים לקירוב - ואין קירוב. זה בכל המקומות שיש בעלי תשובה. הם סובלים מהריחוק שמרחקים אותם. זה תביעה נוראה על הציבור שלנו. הרי היה צריכים דווקא לחפש בעלי תשובה לקרב אותם, אם יש אפשרות להזמין אותם לשבת, יראו איך נראה שבת במשפחה שלנו, הם לא יודעים את זה, והם צריכים לראות את זה. זה מעורר לבעלי תשובה בעיות נוראות. זה צער גדול לשמוע את זה, עד כמה הם סובלים מזה.
אמרתי לאותה משפחה, שאין להם ברירה אחרת, הם צריכים לייסד קהילות לבעלי תשובה. כיון שאם הוא מתפלל בבית הכנסת אחר, אף אחד לא מסתכל עליו - הוא לא קיים. זה אסון לבעלי תשובה - היחס של העולם החרדי אליהם.
האם הסיבות מוצדקות לריחוק מבעלי תשובה?
יחשבו מה שיחשבו תמיד יש כל מיני סיבות. מפחדים אולי הילדים של בעלי תשובה יקלקלו את הילדים שלהם - כל מיני חשבונות כאלה. חשבונות האלה הם טריפות! אם ילדים של בעלי תשובה יכולים להזיק לילדים של החרדים - סימן שהחינוך של החרדים לא היה חינוך! במקום לקחת את הילדים ולספר להם: תראו הילדים האלה לא ידעו משבת וממצות עד עכשיו, וצריכים לקרב אותם. - שגם הילדים יקרבו אותם.
זה צער גדול לדבר על זה. אבל חשבתי שצריכים פעם בבית המוסר לגלות עניין זה, שזה בעיה גדולה בכלל ישראל. כל שנה מתרבים אלפי בעלי תשובה, וכל בעלי תשובה סובלים מריחוק של החדרים עליהם.
רוצים מזוזות בקיבוץ
אני מצטער שאינני מתעסק היום בקירוב רחוקים כיון שאני עסוק כל כך בקירוב קרובים. אבל כשעסקתי בזה ראיתי דברים נפלאים.
אמרתי הרצאות בקיבוץ. בקיבוץ אחד של מפ"ם ליד רמלה, אחרי הפעם השניה שהיינו שם, ישבנו באוטו כבר לנסוע לחזר בחזרה, דפקו על החלון, שאלנו: "מה אתם רוצים?" והם אמרו: "תעשו לנו טובה כשתבואו עוד פעם תביאו מזוזות". שאלנו: "כמה מזוזות אתם רוצים?" הם אמרו: "חמישים מזוזות!" - זאת אומרת שבבתים שם לא היו מזוזות. בפעם השלישית כשבאנו, הבאנו מזוזות, וצריכים גם לקבוע מזוזה בחדר אוכל של הקיבץ. אז הקבוצניק אמר לנו: "תקבעו פה מזוזה" אמרנו לו: "אתה תקבע את המזוזה"... הביאו לו את הכובע טמבל שלו, הביאו לו סידור ואמרו לו מה להגיד, והוא אמר ברכה וקבע את המזוזה.
הציבור שהכי מאזין
אני דיברתי פה בארץ כבר בכל החוגים, מהכי פרומים ועד המפיניקים, ומנסיון שלי, המאזינים הכי גדולים הם המפימניקים, הם בולעים את מה ששומעים.
מעשר מהזמן עבור קירוב רחוקים
רבי משה פינשטיין זצ"ל פסק שאדם צריך לתת מהזמן שלו מעשר עבור קירוב רחוקים. מעשר מהזמן של אברך זה בערך פעם אחת בשבוע.
מתוך חוברת "על החיוב לקרב רחוקים" – לב לאחים (הסיפור עם המזוזות מופיע גם כאן)
במלחמת ששת הימים התחילה תנועת התשובה. איננו יודעים איך זה התחיל, אבל עובדה היא כי מאות חיילים חזרו הביתה שהתחילו לקיים מצוות: בני קיבוצי מפ"מ ומפא"י ובנים מבתים חילוניים.
בשבת בתוך ששת ימים אלה לא נראתה מכונית על הכבישים. באיזה יום אחרי המלחמה עמדתי בתחנת האוטובוסים בבאר יעקב. ניגש אלי אחד התושבים ואמר לי: "אתה יודע, בשבת שעברה החלטתי לא לעשן בשבת!" מאיפה באה תופעה זאת, הן אצל חיילים בחזית והן אצל בעלי מכוניות וסתם אדם?
אולי החיילים ראו ניסים גלויים ממש בהצלחתם בניצוח האויב ובהצלתם ממות. אבל למה לא נסעו מכוניות בשבת? אינני יכול להבין אחרת: זה היה רוח ממרום.
במלחמת יום כיפור הדבר חזר על עצמו: שוב חיילים חזרו מהחזית והתחילו לקיים מצוות. קבוצת אברכים ביקרה במחנה צבא בגושן במצרים בחודש כסלו, ראו שבונים שם משהו בתוך המחנה ואמרו להם: בונים פה מנורת חנוכה גדולה. מפקד המחנה חזר בתשובה במחנה והוא מצווה לבנות אותה.
באותם ימים ביקרו כמה אנשים בקיבוץ בסביבת רמלה ורב אחד הרצה שם כמה הרצאות. אחרי ההרצאה השניה כשישבו כבר במכונית לחזור הביתה דפקו אנשי הקיבוץ בדלת. הם ביקשו: כשתבאו בפעם הבאה, תביאו מזוזות. על השאלה כמה מזוזות רוצים, ענו: חמישים! זאת אומרת: בבתים שם לא היו מזוזות והתעוררו שהם צריכים לקבוע מזוזות בבתיהם.
להפוך את כל הישוב באה"ק לבעלי תשובה
מי יודע אם אנחנו היום יוצאים ידי חובתינו, בענין קידוש שם שמים בעולם, היום הוא זמן שהיינו יכולים להפוך את כל הישוב באה"ק לבעלי תשובה, לא נשאר לאלה שאין להם תורה - לא נשאר להם כלום, הם מחכים רק שיבואו ויפתחו להם את עולם התורה הנפלא הזה, אצלנו בירושלים יש כמה מאות אברכים שהולכים מבית לבית ושואלים מה יכולים לעזור להם, מה עם שמירת שבת, אולי הם צריכים תפילין, ומה עם הילדים אולי רוצים להעביר לבית ספר דתי, וכל אלה שעוסקים בקירוב רחוקים רואים הצלחה מיוחדת, אבל זה היום אלה רק מאות אברכים, אבל אם היו אלפי אברכים, היו הופכים את כל ירושלים לבעלי תשובה, וזה לא רק בירושלים אלא זה בכל הארץ.
(שירת שמואל עמ' כג, הספדים שמואל יעקב ראז)
ה"בוקר טוב" שהחזיר בתשובה
זה פלא עד כמה יכולים לקרב בני אדם. אני שאלתי פעם בעל תשובה, איך נהיה בעל תשובה? אז הוא אמר לי, שהוא יליד חיפה ושהיה גר שם בשכונה לגמרי חילונית ושמה היה רק יהודי אחד שומר מצוות, וכשהוא היה הולך בבוקר לבי"ס היה פוגש שם את היהודי שנטל תפילין וחוזר מהביהכ"נ והיה אומר לו כל בוקר היהודי בשמחה כזו "בוקר טוב".
התחיל לחשוב איך זה שם בשיכון, לא מכירים אחד את השני אפילו שכנים כשגרים דלת ליד דלת לא אומרים שלום אחד לשני ולא מכירים זה את זה כלל, ואיך זה שדוקא היהודי הדתי הזה אומר לו כל בוקר "בוקר טוב" דוקא הוא, משמע מזה שיש משהו בתורה, וזה מה שהחזיר אותו בתשובה.
יכולים אנחנו לשער עד כמה אלו הרחוקים מחכים לנו, עד כמה שיכולים להעיר את הניצוץ הקדושה שבכל יהודי שמתגלגל לשם לדברים אחרים.
(שירת שמואל עמ' כג, הספדים שמואל יעקב ראז)
תעלת סואץ
עדים אנו כיום לתנועה של חזרה בתשובה. מכל החוגים שבים אנשים אל חיק היהדות אחר שעברו את דרכם. תנופה בעלת משמעות, קבלה תנועה זו בעקבות מלחמת יום-הכיפורים, כאשר תחושת אמונה וזיקה למצוות אחזה בקרב לוחמים רבים.
דוגמא אחת, מני רבות: בגזרת סואץ הופענו לביקור ולשיחה. מפקד המחנה כיבדנו אישית. מספר אחד מאנשי הצוות כי מפקד זה לא ידע מאומה מנושאי הדת עד לימי המלחמה, ועתה הוא מתפלל 3 פעמים ביום! ומעשה בקצין מצטיין שלפתע תשקה נפשו בתורה ומאז הוא מקדיש את עיקר זמנו ללמוד תורה. תגובת מפקדו היתה מפתיעה: גם אני חושב שצריך לחזור בתשובה, רק אינני יודע כיצד לעשות זאת כיון שניצבים בפני כמה מעצורים. מה תאמר אשתי? כיצד יגיבו השכנים והחברה כולה?
("בנתיבות שבים" שיחה "נוכח פני החילוניות" עמ' 115 נרשם מפי אחד השומעים)
לחולל מהפיכה בכל ארץ ישראל
אבני שלמה (עמוד ס"ט): קירוב רחוקים עמד בראש מעייניו של המשגיח ז"ל. השאיר עלינו רושם כביר כאשר בערב יו"כ אחרי כל ימי אלול ועשי"ת שהביאונו לשיא הרוממות של יו"כ - דיבר על ההחזרה בתשובה! וערך אז חשבון שיש כמאה אנשים העוסקים בהחזרה בתשובה ויש כעשרת אלפים בעלי תשובה - אם היו אלף אנשים שמחזירים בתשובה, היו יכולים לחולל מהפכה בכל ארץ ישראל!
והיה נוהג לומר שההשגחה העליונה לא מוותרת על אף יהודי ולא תנוח ולא תשקוט עד שהיהודי האחרון יחזור בתשובה!
רצה לפתוח ישיבה לבעלי תשובה
אבני שלמה (עמ' ע'): בימי ה'שבעה' שמענו מהגאון רבי ברוך הורוויץ שליט"א ראש ישיבת דבר ירושלים - הישיבה הראשונה לבעלי תשובה בארה"ק, שכאשר בא לספר למשגיח ז"ל על תכניתו לפתוח ישיבה לבעלי תשובה, אמר לו המשגיח שכבר יש לו עמותה רשומה וכסף שאסף למטרה זו והעביר לו את העמותה ואת הכסף. [שתכנן בעצמו לפתוח ישיבה לבעלי תשובה!]
צריך להיות "בר דעת" כדי לקרב
אבני שלמה (עמ' ע'): כדי לקרב רחוקים צריך להיות "בר דעת". כל אחד רוצה לראות איך פלוני מקיים את כל התורה כולה כבר ביום הראשון, אבל צריך לתת "קליינע לעפלאך" [כפיות קטנות] של אידישקייט, כדי שיוכלו לעמוד בזה, ולזה צריך להיות "בר דעת".
אבני שלמה (עמ' ע'): סיפר כיצד כשהגיע למיר החליט בחור א' "לקרב" אותו ולשם כך יצא עימו לטייל. כשחזר מהטיול השני אמר המשגיח לעצמו: "עוד טיול אחד כזה ואני נהיה אפיקורס"...!
לקרב עם גשמיות דווקא
אבני שלמה (עמ' ע'): כשהתחיל הגל הראשון של עליה מרוסיה, הוקמה ה"ועדה לקליטה רוחנית". אמר המשגיח ז"ל שבמקום להביא לעולים החדשים טלית ותפילין, שיביאו להם דירות ועבודה, והם לבד כבר יבואו לבקש טלית ותפילין. וסיפר שכאשר הכניס גיסו [נדמה לי הרב קריסווירטה זצ"ל] לביתו פליטות שואה, בא לרב מבריסק ושאלו כיצד לקרבן לתורה ומצוות, היות ונשכח מהם בשנות הזעם כל מה שקבלו בבית הוריהן. ענה לו הרב מבריסק: "לא צריך לדבר איתן כלום - רק לקנות להן בגדים וממתקים, והן כבר תתקרבנה מעצמן לאידישקייט"!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה