מי אני?
- אני הייתי רוצה להיות "מחובר" וקשור לה'. זוהי התכלית העקרונית שלי בחיים והייתי רוצה, שהיא תהיה גם המניע האמיתי והקובע שלי בחיים. פחות חשוב לי כעת לתפקד נכון.
- הכל שפיט – בשביל להיות "מחובר", אני מוכן לחפש ולהתקשר לכל דבר, שיקדם אותי במצבי אני (דברי תורה, חברות, השקפות). אבל אני לא היסטרי למצוא כעת ועכשיו מקום ומיגזר קיים. לכן, אני לא קופץ על כל דבר וגם לא שם את כולי שם (אני לומד ר' נחמן ולא "ברסלבר", אני לומד "מכת מאליהו" ולא ליטאי, אני לומד הרב קוק ולא מיזרוחניק). יותר מקשיב, בוחן ובודק ופחות יודע בצורה מוחלטת.
- אני חסר מסורת לטוב ולרע – לטוב: לא סוחב "תיקים" (יחסי עדות [ספרדים-אשכנזים] מגזרים [חסידים –ליטאים- דת"ל] מינים [נשים - גברים] ואג'נדות.
אם לא יגידו "ויצמח פורקנא" או "שיזבא" - לא אכפת לי.
לרע: אין לי גב, אין לי מסורת להישען ולחנך, אני מחפש.
- אני בחירי יותר – בחרתי כשחזרתי בתשובה, ואני מחפש ורוצה לבחור שוב את המתאים לי באמת ולא להיות כבול לדברים שלא מתאימים לי, שלא עושים לי טוב ולא בונים אותי.
- אני זקוק לעולם שיש בו:
- פתיחות – מחשבתית, לימודית, רגשית והתנהגותית.
- הכלה - יכולת להכיל את הבודדים ש"סוטים", את המגזרים השונים – אותם ואת התורה שלהם.
- מערכות יחסים אנושיות, כנות, פתוחות, עם הומור ואמיתיות. הן ביחסים האישיים והן בחיים הציבוריים. כשמשהו אומר משהו הוא באמת מתכוון לזה ואני לא צריך שלשה "אנשי מיגזר" מתורגמנים.
- שקיפות – במיוחד בחיים הציבוריים. רוצה לדעת מה הרב המנהיג חושב באמת, לא דרך "כלי שלישי", לא דרך המשמשים, או הרבנים הזוטרים, אלא לקרוא או לשמוע מפיו מה הוא חושב על הדברים הרציניים בחיים שלנו. אני רוצה לשמוע מהרב שטיינמן מה הוא חושב על "לצאת לעבודה", עתיד הישיבות, מחלוקת בפונוביז' ולמען ה' המחלוקת עם הרב שמואל אויערבך ("עץ"), מהרב'ה מגור על שאלת הרלוונטיות של תקנות ה"בית ישראל" בימינו וכך הלאה. בשבילי זה מינימום הכרחי. הוא הדין לגבי הגדולים האחרים, בעלי המהלכים המנהיגים את הספרדיים, החסידיים והדת"ל וכו'.
- חוסר פחד מהסביבה ורצון לרצות את החברה, אשר גורמת לך לנהל חיים שאתה לא מזדהה איתם (כמו מי חשוב, השידוכים, ה"מוסכמות" האין סופיות).
- לא להעמיד את החיים על חרדה, שמא הילדים יתקלקלו (עם מי שחקת היום, החיידר שאין שם משפחות...[כולל בעלי תשובה], העלמת כל דבר שעלול איך שהוא אולי לקלקל).
- אני חרדי ישראלי: חרדי- משתדל להיות "חרד לדבר ה'" - אכפת לי מהתורה ומהמצוות ומה' ית'. בו זמנית אני ישראלי – זו הארץ שלי ואכפת לי ממה שקורה כאן (מדינה, צבא) ומכל חלקי האוכלוסייה, שגרה פה ואני רוצה ומוכן לקחת אחריות ולתת את מה שאני יכול לתת, שהישוב (כולל המדינה) בא"י יהיה יותר טוב ואולי יותר קשוב ושייך לתורת ה'.
- אני מעריץ תלמידי חכמים אמיתיים ומעריך אנשים עובדים ישרים ותמימים. שניהם מכובדים בעיני, שניהם מקיימים את רצון ה'. אני מתפלל, שילדי יהיו שייכים לאחד מהם וחשוב לי שכל אחד ימצא את מקומו המתאים לו. אני אהיה מאושר אם אחד הבנים שלי יזכה להיות תלמיד חכם אמיתי.
- אני כמה לתורה, שלא רק תעסוק בבית המדרש, בחיים של הסתגרות, בשימת כבלים ומניעת ניסיונות מהאדם, אלא תעסוק בכל חלקי החיים, ותביא את דבר ה' לתוך החיים (מהיחס למכשירים האלקטרוניים השונים, העולם הפוסט-מודרני, גויים, ערבים, בעיות של סטיות חברתיות ואחרות ועד לגידול כלבים בדורנו, ילודה בדורנו והחרדות הנפשיות המתרבות במחננו).
- חשובה לי יהדות שיש בה הדגשה לחינוך לאנושיות, ולא רק לקיום מצוות.
- אני לא לחוץ כעת להשתייך למשהו, אני כמו פתק "לבן" בקלפי כלפי ה"מפלגות" השונות, למרות שאני לא "יצאתי לפנסיה" אלא הפוך, יותר בוחר בעבודת ה'. דווקא בוחר ולא מצליח, כי יתכן שמבחינת הצלחה מעשית, אני בירידה, אך עדיף לי "תפסת מועט תפסת" – להיות "תפוס".
- כל העקרונות הללו, הם לא רק ברירת מחדל שלי, בגלל העבר "המסכן" שלי, אלא הם עקרונות, שהייתי רוצה לחנך את ילדי מקטנותם. הייתי שמח, שהם יהיו שייכים להם.
- איך מיישמים את הדברים פרקטית? כנראה לאט לאט, דבר ראשון מנסים לומר אמת על היכן אני עומד. לבדוק האם האמת הזאת באמת כל כך "מפחידה" כפי שהיא נראית בהתחלה ומאידך לבחון היטב, שלא תהיה כאן פזיזות מחריבה. ואחר כך, לבדוק אילו חלקים אני יכול ליישם כבר כעת בחיים שלי ועם משפחתי.
- זה יותר מורכב, אבל חלק מהגדילה של האדם הוא, שהוא מתחיל להתעסק ולהרכיב "פאזלים" יותר מורכבים – מ-5 חתיכות ל-10 ואחר כך 50, 100 ואפילו 1,000. בטח יותר קשה, אבל מה לעשות? צריך להתבגר.ה להישאר עם פאזל של 5 חתיכות?
